החלטה בתיק ב"ש 10449/07

1.         לפני ערר על החלטת בית המשפט השלום בירושלים (כב' השופטת ש' רנר), בב"ש 9278/07, מיום 18.12.07, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים נגדו בגדרי ת"פ 5257/07 (בית משפט השלום בירושלים).

2          עובדות כתב האישום תוארו בהרחבה בגדרי החלטת בית משפט קמא מיום 2.12.07 ולא מצאתי לשוב ולאזכרן, לא-כל-שכן שעה שלא נשמעה בהליך דנן טענה כלשהי כנגד אופן הצגתן בערכאה הדיונית. לעניין זה יצוין, כי כתב האישום מייחס לעורר, במסגרת שני אישומים, את העבירות הבאות: באישום הראשון - תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " החוק"); חבלה במזיד, לפי סעיף 413ה' לחוק; איומים (שתי עבירות), לפי סעיף 192 לחוק; סירוב לנטילת אמצעי זיהוי, לפי סעיף 12(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי), התשנ"ו-1996; ובאישום השני - איומים (שלוש עבירות), לפי סעיף 192 לחוק.

3.         בהחלטתו מיום 2.12.07, הטעים בית משפט קמא את התנהגותו המאיימת והמטרידה של העורר כלפי המתלונן (מר פול ריצ'רד סימונס) ומשפחתו, במשך חודשים, שאף כללה אפיזודה חמורה של אלימות פיזית, עת ניפץ שמשת רכבו והסב לו חבלת גוף מדממת בפניו ובידיו. לא-זו-אף-זו, כתב האישום גם מייחס לעורר עבירות שבוצעו במתחם תחנת משטרה כלפי שוטר במדים. משכך, כך קבע בית משפט קמא, כל שכן נוכח עברו הפלילי - שכולל תשע הרשעות קודמות בעבירות רכוש, סמים ואלימות - מתגבשת בנסיבות העניין מסוכנותו של העורר. ואם בכך לא סגי, אזי סירובו של העורר ליתן אמצעי זיהוי והאיומים שהפטיר לעבר שוטר אף מקימים חשש לשיבוש מהלכי חקירה והימלטות מאימת הדין. טענת העורר, כי הגם שקיימות נגדו ראיות לכאורה בקשר לאירוע ניפוץ שמשת הרכב של המתלונן וביחס לאמירות המיוחסות לו, אין בכך כדי להעיד על מסוכנותו,  נדחתה. בסופו של יום נקבע, כי קמה בענייננו עילת מעצר של מסוכנות, ולמען בחינת אפשרות לחלופת מעצר נתבקש שירות המבחן לערוך תסקיר מעצר בעניינו של העורר. בהחלטתו מיום 18.12.07, משלא ניתנה כל המלצה בגדרי תסקיר המעצר אודות שחרורו של העורר לחלופת מעצר כלשהי, אמנם - בהינתן חלופת פיקוח מטעם חברתו, אך - שאין להסתמך עליה, ולאור העובדה כי גם איזוק אלקטרוני לא עשוי להפיג את מסוכנותו, ובהתחשב בכל האמור לעיל, הורה אפוא בית משפט קמא על מעצרו עד תום ההליכים נגדו.

4.         שמעתי את טענות הצדדים, ולדעתי יש לדחות הערר. גם לו אכן צודק העורר כי המתלונן חב לו כספים כלשהם, ואין באיומיו משום רמז למימושם הלכה למעשה, אפילו ניפץ שמשת רכבו ללא תכנון מוקדם - בספונטאניות גמורה, אך בתגובה להתגרות מצדו של הלה, הרי מעשיו, הלכאוריים בשלב זה - כאמור בכתב האישום, חמורים ביותר, ובדין הורה אפוא בית משפט קמא אודות מעצרו עד תום ההליכים. עסקינן, לכאורה, באירוע של אלימות פיזית שהסב למתלונן חבלת גוף מדממת. העורר אינו מפנים ככל הנראה - ושוב לכאורה - את חומרת מעשיו, והנה, לא הפחית "קומתו" בתחנת המשטרה וגם שם העז להפגין "שריריו" אל מול המשטרה, האמונה על אכיפת החוק. ודוק: לעורר אף עבר פלילי מכביד, וכבוד לחוק ספק אם מפעם בקרבו. מסוכנתו של העורר והחשש שמא ישבש מהלכי משפט אינם נוטים לו חסד עת נשמעת מפיו העתירה לחלופת מעצר, קל וחומר בהינתן תסקיר המעצר בעניינו, וודאי לאור החלטות בית-משפט קמא - הניצבות על אדנים יציבים ואיתנים. האופציות לאיזוק אלקטרוני ולפיקוח מטעם חברתו של העורר כבר בצדק נדחו, ולא נחשפו בפניי כל נסיבות חדשות שיש בהן כדי לערער עמידתן של החלטות בית משפט קמא על כנן. ואם מלין העורר כי אדם חולה הוא ושמצבו הורע מאז נעצר, אין לו להלין על עצמו ומעשיו - פרי בחירותיו האישיות. למותר לציין, כי בעיות רפואיות - קשות ככל שתהיינה - אמורות לזכות למענה הולם ומיידי גם בעת מעצר, ואין אפוא אלא להניח כי שטיחתן של הללו בעניינו של העורר בפני הרשויות המוסמכות, תביא לפתרונן. ולמעלה מן הצורך, יועבר העתק החלטה זו, גם בהקשר הרפואי הנדון, לשלטונות בית המעצר .

טרם חתימה אוסיף, כי אף אם ישהה העורר אצל חברתו בראשון לציון, לכאורה - הרחק מירושלים, גם אז לא תופג מסוכנותו, כפי שמסתמנת לאור האמור לעיל (ראו והשוו: בש"פ 3286/07 מדינת ישראל נ' נתנאל עמר (החלטת כב' השופטת א' חיות, מיום 16.4.07). משכך, בדין נדחתה הצעת העורר. 

הערר, אפוא, נדחה.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לבאי-כוח הצדדים באמצעות הדואר, לפי הסכמתם, וכן לשלטונות בית המעצר בו שוהה העורר .

ניתנה היום, כ"א בטבת, תשס"ח (30 בדצמבר 2007), בהעדר הצדדים.